המילואים נגמרו, בשעה טובה, ואני בריא ושלם וכותב פוסט חדש. היה באמת שירות מעניין וכייפי ואני באמת רוצה לספר לכם מה עשיתי, אבל לצערי אם אספר לכם, אצטרך להרוג אתכם. יש לי עדיין תיקים לסדר ויש פה הרבה בלאגן, אז הנה, בקצרה, כמה נקודות שעלו במהלך המילואים אותם אשמח לשתף איתכם, קוראי הנאמנים שבוודאי דאגו לשלומי והתפללו לחזרתי:
1. העדפתי שלא לקחת את האייפון למילואים. הוא זולל את הסוללה, יכול להישבר בקלות, ומעל הכל – החבר'ה יצחקו עליי, אז לקחתי את הנוקיה 6230 שלי. היו כמה רגעים מביכים בהם ניסיתי לתפעל אותו באמצעות לחיצות אצבע על המסך כמו גם כמה ניסיונות עלובים להפוך המכשיר במטרה לשנות את מצב התצוגה. אחרי כל זה, ולמרות כל זה, התאהבתי ברעיון הבא: הסלולרי הוא בשביל לדבר, וזהו. כל האפליקציות, מסך המגע, המסך הגדול, העיצוב המלוקק וכדומה הם זניחים ומיותרים. זה גם ממש מגניב כשיש כפתורים לחיצים! (אני מניח שזה יעבור לי תוך כמה שעות באזרחות. אני גם פתאום נזכר שקיבלתי מכה חזקה בראש תוך כדי האימון לפני הקו).
2. משמרת של 5 שעות עם אדם משכיל ורציונאלי לא מספיקה בשביל לנסות ולהסביר לו "מה זה טוויטר". למעשה, אתה עצמך מתחיל לפקפק ברעיון הזה של הטוויטר, כמו גם ברציונאליות שלך.
3. מה לא עושים בשביל המולדת1: במהלך אחד הסיורים נשפכה לי כמות נכבדה של שוקו למכנסיים ומשם חלחל השוקו לתחתונים. זה לא נעים, אל תנסו את זה בבית.
4. מה לא עושים בשביל המולדת2: את יום ההולדת שלי (מזל טוב, מזל טוב. תודה, תודה) חגגתי בסיור לילה (מהסוג שמסיימים רק בבוקר). תו"כ הסיור ניסיתי לארגן רשימה מסודרת של גאדטים שאני רוצה מתנה, אבל הגעתי למסקנה שנכון לרגע זה של הסיור אני רוצה, וצריך, רק גאדגט מדהים אחד: כרית.
לקריאת הפוסט בבלוג המקור לחצו כאן.
אפשר לעקוב אחר פוסטים הכותב באמצעות פיד RSS שלו.אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות.
הכתבה להלן פורסמה באתר http://www.usabilitytalking.com/.
הכתבה מובאת כפי שפורסמה. בזק בינלאומי אינה אחראית לתוכן הדברים האמורים בכתבה.
