בשבוע שעבר הייתי בלונדון. עברתי ליד חנות ושמעתי שם שיר. עצרתי לרגע, התרכזתי, ושלחתי לעצמי הודעת sms עם כמה מילים מהשיר. כשחזרתי הביתה נכנסתי לגוגל, פתחתי מרכאות, הכנסתי את השורה, הוספתי את המילה lyrics ומצאתי את השיר.

בכלל, חלק מהעניין של להיות די.ג'יי זה להיות באינטרנט. להיכנס למצעדים בעולם, לראות מה מקום ראשון, מה מקום שני, מה שלישי.

העניין הוא שלמרות שהאינטרנט מאפשר לך להיות הכי מעודכן בעולם, זה לא מה שאנשים רוצים מהדי.ג'יי. שלהם. כשאנשים אומרים שהם אוהבים תמיד את "הדבר האחרון", הם מתכוונים בעצם למה שהיה לפני שלושה חודשים. הלהיט האחרון של ליידי גאגא לא יעבוד ברוב המקומות, אלא דווקא שני להיטים אחורה.

בגלל זה, כשאני נכנס לאתרים מרכזיים ומסתכל על המצעדים, או נכנס אחרי זה ליוטיוב כדי לשמוע את השירים עצמם, אני תמיד מסתכל מתי השיר יצא. אנחנו בפברואר והשיר של בלאק אייד פיז יצא בדצמבר? אז יכול להיות שהוא כבר יעבוד, אבל אולי כדאי לחכות עוד חודש.

מצד שני, אנשים באים אלי תוך כדי שאני מתקלט ואומרים לי "הורדתי משהו, רמיקס, אתה חייב להוריד אותו גם". בכלל, האינטרנט הוא הממלכה של הרמיקסים, והרבה פעמים אנשים עושים משהו, זורקים אותו לרשת, ולא טורחים להוציא את זה בשום מקום אחר.

אבל בגדול אני די אולדפשנד. כשאני עולה לתקלט אני לא עולה עם מחשב, אלא עם הדיסקים שלי, שברובם רק אני יודע מה קורה. אני גולש בעיקר לאתרים הגדולים, ולא לבלוגים. עם רשתות חברתיות בכלל אני לא מסתדר. לא מתחבר לזה. אני אפילו קונה שירים, למשל ב-imusic, או ב-soul seduction.

ה-creamdela.com מזמין אתכם להתארח בבלוג. בלוגרים בעצמכם? רוצים להמליץ על בלוג שאתם אוהבים? לחצו כאן, שלחו לנו את פרטיכם ולינק לבלוג, ואולי הוא ימצא מתאים.

תגים: דני סידס, מוזיקה
תגובה אחת »